קשר רנט א קאר בע"מ נ' בן מימון ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בגין נזקים שנטען כי נגרמו לרכב התובעת.

התובעת טענה, כי בעת שרכבה הוסע בנתיבו כדין פגע בו רכב הנתבעים בחלקו האחורי וגרם לו לנזקים.

בכתב ההגנה, טענו הנתבעים, כי מי שנהג ברכב היה הנתבע 1 (להלן: הנתבע). הנתבע 2 לא היה כלל מעורב בתאונה ולכן על התביעה כנגדו להידחות. לגופו של עניין הם טענו, שהנתבע נסע מאחורי רכב התובעת תוך שמירה על מרחק סביר ממנו. רכב התובעת עצר בפתאומיות ולכן היה מפגש בלתי נמנע בין כלי הרכב. מאחר שהנתבע שמר על מרחק סביר והגיב במהירות לעצירת הפתע, האירוע הסתיים בנגיעה קלה ברכב התובעת. לטענתם, הפגיעה ברכב התובעת הייתה מינורית ובלתי מורגשת ולפיכך הנזקים הנתבעים הינם מופרזים או אינם קשורים לתאונה.

בדיון שמעתי את עדויותיהם של הנהג ברכב התובעת והנתבע. יצוין, כי הנתבע 2 הינו בעל הרכב ודודו של הנתבע והוא סייע בידו בכל הקשור בניהול הדיון.

לאחר ששמעתי את העדויות ואת טיעוני הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה.

שוכנעתי מהעדויות של שני הנהגים, כי התאונה ארעה בשל אי שמירת מרחק של רכב הנתבעים מרכב התובעת. הנהג ברכב התובעת אמר שהוא היה בנסיעה רגילה ואיטית לקראת פניה ימינה, כאשר רכבו קיבל מכה מאחור. הנתבע אישר שהוא פגע ברכב התובעת מאחור.

לא מצאתי כי יש ממש בטענה שמאחר שרכב התובעת עצר עצירה פתאומית, הרי שיש בכך כדי להסיר אחריות מהנתבע. מעבר לכך שנהג התובעת הסביר כי לא הייתה כל עצירה פתאומית, אלא שחובתו של הנתבע לשמור מרחק סביר מהרכב שלפניו. עליו להיות ערוך בכל רגע לעצירה של הרכב שלפניו, כך שהוא עצמו יוכל לבלום בבטחה ומבלי לפגוע בו.

אשר לנזק, הנתבע הודה בפגיעה ברכב התובעת מאחור. הוא אמר שלפי זכרונו הוא ראה שקיימת פגיעה קלה בפגוש. לדבריו היו כפתורים על הפגוש (כך בלשונו) שהתעוותו. הוא אף סימן בעיגול (נ/1), את המקום.

נהג התובעת אמר שהרכב היה ברשותו משך כחודש וכי הוא היה הראשון להשתמש בו. לדבריו, לפני התאונה וגם לאחר התאונה, לא היו לרכב תאונות נוספות ואני מאמין לו. בטופס ההודעה שהוא מסר לתובעת, הוא דיווח על פגיעה מאחור ובבגאז'. מעיון בתמונות של הנזק, (נ/1), רואים שהמגן הרכב בחלקו השמאלי יצא ממקומו. זאת כנראה בעקבות הפגיעה מאחור אשר גרמה לכך.

התובעת צירפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי על פיה לרכב נגרם נזק בסך של 2,160 ₪ אשר כלל בין היתר: עבודות מרכב, צבע, שיפוץ מגן ויישור מערכת פליטה. מדובר בנזקים אשר מתיישבים כולם עם אירוע התאונה הנטען. על פי חוות הדעת, לרכב נגרמה גם ירידת ערך בסך של 1,707 ₪. התובעת גם תבעה את שכר טרחת השמאי בסך של 345 ₪ וצירפה חשבון שכר טרחה בתמיכה לכך. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית וויתרו על קיום דיון נוסף לצורך חקירת השמאי מטעם התובעת. חוות הדעת נראית סבירה והיא מתייחסת לנזקים שנגרמו במוקד הנטען.

מאחר שהנתבע הוא שנהג ברכב, התביעה מתקבלת כנגדו . אשר על כן הנתבע ישלם לתובעת סך של 4,212 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 30/06/10 ועד התשלום בפועל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט – אגרת בית משפט בסך של 347 ₪, שכר העד בסך של 250 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך של 1,600 ₪.

התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית. בנסיבות המקרה לא מצאתי לפסוק הוצאות לטובתו.

בדיון טענה ב"כ התובעת כי יש לפסוק הוצאות לעד מטעמה לאחר שזה התייצב לדיון קודם. מדובר בדיון בו הנתבעים לא התייצבו ולפיכך ניתן פסק דין בהעדרם. לאחר שהוגשה בקשה לביטול פסק הדין נעתרתי לבקשה וחייבתי את הנתבעים בתשלום הוצאות בסך של 1,000 ₪. סכום ההוצאות כלל בתוכו גם את ההוצאות שנפסקו לעד במסגרת פסק הדין ולפיכך אין מקום לפסוק הוצאות נוספות בעקבות כך.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א אב תשע"ג, 18 יולי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: